כהן נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

לפניי תביעת פיצוים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן – החוק), בגין פגיעתו של התובע בתאונת דרכים מיום 23.3.2007.

המחלוקת בין הצדדים נסבה על סוגיית הנזק בלבד.

רקע:

1.התובע, יליד 27.7.73, היתה מעורב בתאונת דרכים ביום 23.3.07. לפי המתואר בתביעה, התאונה ארעה בעת שהתובע תדלק את רכבו; בעודו ממתין לסיום התדלוק, רכב אחר נסע בנסיעה לאחור והתנגש בחלקו הקדמי של רכב התובע.

2.ביום התאונה התקבל התובע בבית חולים בני ציון, והתלונן על כאבים בגב ובצוואר. בבדיקתו לא נמצאו שינויים חיצוניים בגב או בצוואר ולא נמצאה עדות לממצא טראומטי חריף או להגבלה בתנועות או בכוח גס ובתחושה בגפיים. נמצאה רגישות קלה מעל השרירים הפרא-וורטברליים ותנועות כואבות. התובע שוחרר לביתו עם המלצה לשלושה ימי מנוחה, מעקב רופא מטפל ופיזיוטרפיה לפי החלטת רופא מטפל.

3.בשלוש הזדמנויות בחודשים מרץ, מאי ונובמבר 2007 פנה התובע לאורתופד של קופת החולים בתלונות על כאבים ומגבלות. הוא הופנה לביצוע בדיקת סי.טי של עמ"ש מותני וצווארי. בדיקת ה-סי.טי של עמ"ש מותני היתה תקינה, ובבדיקת סי.טי של עמ"ש צווארי נמצאו מספר בלטי דיסק. התובע עבר טיפולי פיזיוטרפיה אליהם הופנה על-ידי אורתופד קופת החולים. בהמשך, בשנת 2009, בעקבות תלונות התובע על כאבים ומגבלה בתנועות, הוא הופנה לבדיקת EMG, אשר הצביעה על נזק רדיקולרי קל לגפיים עליונות ותחתונות. בשנת 2011 הופנה התובע לביצוע בדיקת MRI, אשר הצביעה על בקע מרכזי קטן בחולות C4-5 ובקעים קטנים נוספים.

4.בשנת 2008 הגיש התובע תביעת פיצויים בגין פגיעתו בתאונה בבית משפט שלום בחיפה (ת.א 4715/08). במסגרת התביעה הנ"ל מונה מומחה רפואי בתחום האורתופדיה, פרופ' צינמן. בחוות דעתו מיום 6.9.09 קבע פרופ' צינמן כי לתובע לא נותרה נכות צמיתה כתוצאה מהתאונה. התובע שלח שאלות הבהרה למומחה, אשר בתשובותיו עמד על עמדתו כי התאונה לא הותירה נכות אצל התובע וכי אין קש"ס בין הממצאים בבדיקות לבין התאונה. לאחר שהתביעה נקבעה לשמיעת הוכחות, ביקש התובע למוחקה, עך רקע טענה להחמרה במצבו, ובסופו של דבר נמחקה התביעה על בסיס הסכמה כי חוות הדעת של פרופ' צינמן והתשובות לשאלות ההבהרה יחייבו בהליך חדש בגין התאונה, ככל שיוגש.

5.התובע הגיש תביעה מחודשת, היא התביעה שבפניי. יצויין במסגרת זאת ביקש התובע תחילה לפסול את חוות הדעת של פרופ' צינמן, בטענה לזיקה בינו לבין משרד ב"כ הנתבעת, בקשה שנדחתה בהחלטתי מיום 4.9.12, משלא הונח לה כל תשתית.

חוות דעת המומחה:

6.כאמור לעיל, בהתאם להחלטה בהליך הראשון, חוות דעתו של פרופ' צינמן תקפה בהליך זה, ועל כך אין מחלוקת.

7.המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בקביעת המומחה בחוות דעתו, לפיה לא נותרה אצל התובע נכות כתוצאה מהתאונה נשוא התביעה. על רקע זה זומן המומחה לעדות על-ידי התובע ונחקר אודות חוות דעתו.

8.התובע טוען כי בחוות הדעת נפלו פגמים מהותיים בגינם יש לפסול את חוות הדעת. כן טוען הוא לטעויות של המומחה בקביעתו בעניין הנכות הרפואית נוכח הנתונים הקיימים. על רקע האמור טוען התובע כי יש לפסול את חוות דעת המומחה ולמנות מומחה אחר. לחילופין טוען התובע כי יש לקבוע שלתובע נותרה נכות רפואית כתוצאה מהתאונה. הנתבעת, מנגד, טוענת כי לא הונחה כל יסוד לפסילת חוות הדעת, או לקביעה שונה ביחס לנכות הרפואית מקביעת המומחה, וכי יש לקבל את קביעתו שלא נותרה לתובע כל נכות מהתאונה.

9.אקדים ואציין את מסקנתי ולפיה אין עילה בענייננו לפסילת חוות דעתו המומחה, כמו גם לקבוע כי לתובע נגרמה נכות רפואית כתוצאה מהתאונה בשונה מעמדת המומחה. לעניין זה אבחן להלן את טענות התובע, תוך הבחנה בין טענות שעניינן פגמים שיש בהם, לפי הנטען, לפסול את חוות הדעת, לבין הטענות לגופה של הקביעה.

10.אשר לטענות בדבר פגמים בחוות הדעת; לעניין זה טוען התובע כי חוות הדעת נכתבה באופן מגמתי, כי המומחה נתן את חוות דעתו שלא על-פי המסמכים הרפואיים הקיימים וכי הוא לא עיין בתקליטור בדיקת הסי.טי של התובע.

11.אינני מוצאת ממש בטענות האמורות.

12.אשר לטענה בדבר הצגה מגמתית של המסמכים הרפואיים בחווה"ד, זו נסבה על ההתייחסות בחוות דעת לבדיקת התובע בחדר המיון תוך ציון העובדה כי לא נמצאו סימני חבלה, שבר או הגבלה בתנועות או חסר נוירולוגי. לטענת התובע, יש פגם בכך שהמומחה לא ציין את הכיתוב בגיליון חדר המיון בדבר תלונות התובע על כאבים בצוואר ובגב תחתון. המומחה בחקירתו נשאל לעניין זה והשיב כי גיליון חדר המיון היה בפניו וכי בחוות הדעת הוא התייחס לממצאי הבדיקה שהן במוקד העניין, תוך שצויין כי נמצאה רגישות קלה במישוש ותנועות כואבות. תשובה זו מקובלת עלי ואינני מוצאת כל פגם באופן הצגת הדברים בחוות הדעת.

13.טענת התובע בדבר התעלמות המומחה ממסמכים רפואיים מתמקדת בכך שבסיכום חוות הדעת נרשם כי התובע נבדק לראשונה על-ידי אורתופד ביום 28.11.07. המומחה בחקירתו הבהיר כי מדובר בטעות שכן ברי שעפ"י המסמכים אשר פורטו בחוות הדעת, בדיקתו הראשונה של התובע בקופ"ח היתה ביום 29.3.07. המומחה ציין כי אין בכך כדי לשנות לעניין קביעתו לגופם של דברים. גם בעניין זה אינני רואה כל עילה לפסול את חוות דעת המומחה. בחוות הדעת פורטו המסמכים שהיו בפני המומחה בעת עריכת חוות דעתו, לרבות אישור רפואי של אורתופד קופת החולים מיום 29.3.07, כך שלא היה חוסר בנתונים שנבחנו על-ידי המומחה. הציון בחוו"ד כי הפניה הראשונה היתה ב- 28.11.07 הינו אומנם שגוי, אולם אין בכך כדי להוות פגם מהותי היורד לשורשם של דברים. זאת, הן מאחר שכלל המסמכים הרלוונטיים ובכל זה המסמך הרפואי הראשון מקופ"ח, היו בפני המומחה כאמור לעיל, והן מאחר שעניינית אין בכך לשנות את ההתרשמות, עליה עמד המומחה, כי החומר הרפואי בסמוך לאחר התאונה הוא מועט.

14.גם את הטענה בדבר פגם בחוות הדעת בשל כך שהמומחה לא עיין בדיסק הסי.טי עצמו אין לקבל, וזאת לו בלבד בשל כך שהמומחה עמד בחקירתו על כך שעיין בעצמו בדיסק (עמ' 11, ש' 13-14).

15.ומכאן לטענות התובע המתמקדות בקביעת המומחה לגופה, דהינו, כי לא נותרה לתובע נכות כתוצאה מהתאונה, שהינה לטענת התובע שגוייה. לעניין זה יש לציין כי לפי העולה מחוות הדעת, מהתשובות לשאלות ההבהרה ומחקירת המומחה, עמדת המומה היא כי אין לתובע נכות רפואית בעמ"ש הצווארי וכן כי לא מתקיים קשר סיבתי בין הממצאים בעמה"ש הצווארי אצל התובע לבין התאונה.